מה בעצם חוגגים בסוכות? התשובה אינה פשוטה. סוכות הוא מולטי-חג מבלבל ורב-פרצופי: זהו חג האסיף, אבל הוא גם זכר ליציאת מצרים; לסופו דבוק "שמיני עצרת", אך באותו יום חוגגים גם את שמחת תורה; בנוסף, הוא גם אחד משלושת הרגלים, ולכל אלה מצטרפת עוד שמחה, חג מסתורי שאינו מוזכר כלל בתורה: שמחת בית השואבה.

ננסה לעשות סדר בחגיגות.

מלחמת גירסאות

פרק כ"ג בספר ויקרא מוקדש לפירוט מדויק של מועדי ה' – הנחיות להבאת מנחות לה', שהן בעצם מנחות לכוהנים, המבטיחות שלא יחסרו להם חלבונים בכל ימות השנה.

שניים מהמועדים קשורים למחזור השנה החקלאית: חג ראשית הקציר בשבועות, וחג האסיף בסוכות. שני החגים הם דוגמה לעריכה גסה, המשלבת בחוסר הצלחה גרסאות שונות ומוסיפה עוד תכנים משלה. לא נתעכב על שבועות, ונזכיר רק שהגרסאות השונות לספירת העומר גרמו למאות שנים של מחלוקות תיאולוגיות. נתמקד בעשרת הפסוקים העוסקים בחג סוכות וחותמים את הפרק – ואת השנה. באותם ימים, השנה העברית החלה בניסן, תשרי היה החודש השביעי, וסוכות היה החג האחרון של השנה.

חג א': על האש

לפי חמשת הפסוקים הראשונים, החג נועד להעלאת קורבנות. הפסוקים אינם מתייחסים לסיבת החג ולאופיו, אלא עוסקים בעניינים טכניים, שעיקרם עולות וזבחים, ובקיצור הוראות שמטרתן להעביר את פרי עמלו של עובד האדמה לידי הכוהנים: "בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם, לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה, חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים, לַיהוָה. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן, מִקְרָא-קֹדֶשׁ; כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ. שִׁבְעַת יָמִים, תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה; בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא-קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה, עֲצֶרֶת הִוא–כָּל-מְלֶאכֶת עֲבֹדָה, לֹא תַעֲשׂוּ."

חג ב': וביום השמיני

נקרא שוב את הפסוקים הנ"ל: "חג הסוכות שבעת ימים לה'… שבעת ימים תקריבו אִשֶה לה'…" ופתאום: "ביום השמיני מקרא קודש יהיה לכם…"? אם היום השמיני הוא חלק מהחג, מדוע לא נאמר כך מההתחלה? ואם לא, מה הוא עושה כאן? ומה הסיפור של העצרת, איסור על כל עבודה ומלאכה? הרי בפסוק הקודם נאמר בפירוש שהעבודה נאסרה גם בשאר ימי החג! היום השמיני, המוחרג, נראה בעליל כמו חג שונה ונפרד שהוצמד לכאן. זה לא מתחבר.

בספר במדבר כ"ט החג מוזכר שוב, והפעם נמנים הקורבנות ברמת פירוט מדוקדקת של כתב כמויות במכרז ממשלתי (27 פסוקים!). גם כאן, הסופר אינו עוצר ביום השביעי אלא ממשיך, ללא כל הסבר, לשמיני עצרת. בקיצור: חג מוזר ולא שייך שהודבק איכשהו לסוכות.

בשמיני עצרת נוהגים להתחיל בקריאת תפילת הגשם, שנועדה להבטיח גשמי ברכה בחורף. המנהג מתאים לאופי החקלאי של החג (כמפורט בפיסקה הבאה), אך אינו מופיע בתנ"ך. גם המשנה מציינת כי יש להזכיר את גבורות הגשמים ביום האחרון של סוכות ("משיב הרוח ומוריד הגשם בעונתו"), אך אינה מייחדת לכך תפילה. עוד פן של החג שלא מתחבר לכל השאר…

חג ג': חג יהוה – הגירסה הצמחונית

נחזור לויקרא כ"ג. כמה פסוקים קדימה, מסתבר שיש עוד חג, שחל – הפלא ופלא! – בדיוק באותו יום: "אַךְ בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּאָסְפְּכֶם אֶת-תְּבוּאַת הָאָרֶץ, תָּחֹגּוּ אֶת-חַג-יְהוָה, שִׁבְעַת יָמִים." העורך תקע את המילה הקטנה "אך" בתחילת המשפט, בניסיון מגושם להדביק אותו לחלקים הקודמים ולתרץ את התמיהה המתבקשת לגבי החג החדש שצץ פתאום והופך את חוקי המשחק.

מחגיגת הבשרים על האש בפסוקים הראשונים, אנחנו עוברים למדיטציה צמחונית. עילת החג היא סיום איסוף תבואת הארץ, ובלבו עומדים ארבעת המינים, "פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ-עָבֹת וְעַרְבֵי-נָחַל", שאיתם לא צריך לעשות כלום – רק להביט בהם שבעה ימים בשלווה הודית.

גם בגירסה זו, אורך החג אינו ברור. החג הוא בן שבעה ימים, אך "בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן שַׁבָּתוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי שַׁבָּתוֹן"…?

בפסוקים האחרונים, חג סוכות נקרא פשוט 'חג יהוה' או 'חג'. במקור זה היה שמו של החג הראשון, אולי החג היחיד בשנה. עם הזמן, המובן התרחב מחג ספציפי למושג כללי. כל זה מלמד על עתיקותו הרבה של החג המסתורי. המילה "חג" משמרת את המובן המקורי של המושג "לחגוג" – לחוג במעגל.

ראוי לציון שבגירסה ג', באופן נדיר למדי בתנ"ך חמור הסבר, אנו מצווים לשמוח: "וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם שִׁבְעַת יָמִים".

חג ד': בכלל לא מה שחשבתם

בשני הפסוקים האחרונים שוב מחכה הפתעה. ראשית, "בַּסֻּכֹּת תֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת יָמִים"… מוזר , לא? רק עכשיו, בסוף הפרק, מוזכרת לראשונה המצווה העיקרית שעל שמה נקרא החג? ואז מגיע ההסבר ומבלבל עוד יותר: "לְמַעַן יֵדְעוּ דֹרֹתֵיכֶם כִּי בַסֻּכּוֹת הוֹשַׁבְתִּי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהוֹצִיאִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם, אֲנִי ה' אֱלֹהֵיכֶם."

עילת החג, אם כן, אינה קשורה לאסיף התבואה אלא ליציאת מצרים, וזורקת אותנו בבת אחת מעולם חקלאי פורה למדבר הצחיח. אבל רגע, נוודים בונים סוכות? במדבר? איפה ימצאו עצים וכפות תמרים? ועוד ל-600 אלף איש? במדבר מקימים אוהלים!

הקישור ליציאת מצרים, שכידוע כבר קיבלה חג משלה, אינו הגיוני וסותר את מה שנאמר לפניו. גם זו בבירור תוספת מאוחרת. סיכום ביניים: ארבע גרסאות בעשרה פסוקים.

חג ה': עולים לרגל

חג סוכות מוזכר עוד פעמיים בתורה (שמות כ"ד ודברים ט"ז), במסגרת מצוות העלייה לרגל המכונה "שלושת הרגלים". בשתיהן הוא מוזכר כחג האסיף: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה …. שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן יְהוָה". גם בגירסה זו אנו מצווים במפורש על השמחה: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ … וְהָיִיתָ אַךְ שָׂמֵחַ".

אין קשר בין עלייה לרגל להליכה ברגל. ברור שאבותינו לא חיכו לקו המהיר לירושלים. השורש רג"ל מציין משהו שעושים דרך קבע, כמו במילים 'רגיל' ו'הרגל'. אולי המקור הוא אכן 'צעד', ואז 'רגל' הוא "משהו שחוזרים עליו". עלייה לרגל היא עלייה במועד קבוע.

אני חובב נלהב של עליות לרגל, וחסיד נאמן של הגדולה מכולן, הקומבה מלה של אללהבאד שמתקיימת אחת ל-12 שנים. אבל גם כאן, קורטוב של חשיבה הגיונית מקלקל את השמחה. הליכה לירושלים מהגליל למשל, הייתה לוקחת שבוע או שבועיים, בדרכים לא סלולות ושורצות שודדים וחיות טרף. אין מצב שאוכלוסייה חקלאית קשת-יום הייתה מתפנה מעבודת השדה לחודש ומשהו של מסעות ברחבי הארץ, ולא רק פעם אחת אלא שלוש פעמים (!) בשנה – והכל על מנת להשאיר בידי הכוהנים את מיטב התוצרת. מתי היה נשאר להם זמן לעבוד?

גירסת שלושת הרגלים נראית כעוד עבר מזהיר אך מדומיין, שהומצא בתקופה שבה לא ניתן לעלות לירושלים, אולי בגלות בבל. יתכן כי בירושלים הייתה מסורת מקומית של עלייה לרגל מהכפרים הסמוכים, או התכנסויות גדולות יותר פעם בכמה שנים – אבל כל הזכרים, כל שנה, שלוש פעמים?

P1020403 (2)
עלייה לרגל: כך זה נראה באמת (קומבה מלה, אללהבאד 2013)

ועוד הפתעה קטנה

מצוות העלייה לרגל מופיעה גם בשמות כ"ג, אבל עם טוויסט מעניין: "שָׁלֹשׁ רְגָלִים, תָּחֹג לִי בַּשָּׁנָה. אֶת-חַג הַמַּצּוֹת, תִּשְׁמֹר–שִׁבְעַת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת … וְחַג הַקָּצִיר בִּכּוּרֵי מַעֲשֶׂיךָ, אֲשֶׁר תִּזְרַע בַּשָּׂדֶה; וְחַג הָאָסִף בְּצֵאת הַשָּׁנָה, בְּאָסְפְּךָ אֶת-מַעֲשֶׂיךָ מִן-הַשָּׂדֶה."

בפסוק הבא, מופיעים שלושה ציוויים: "לֹא-תִזְבַּח עַל-חָמֵץ, דַּם-זִבְחִי; וְלֹא-יָלִין חֵלֶב-חַגִּי, עַד-בֹּקֶר. רֵאשִׁית, בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ, תָּבִיא, בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ; לֹא-תְבַשֵּׁל גְּדִי, בַּחֲלֵב אִמּוֹ." שני הראשונים קשורים בבירור לפסח ולחג הביכורים – כך שהשלישי שייך לסוכות. בישול גדי בחלב אמו היה כנראה טקס כנעני פגאני שנחוג בתחילת השנה החקלאית החדשה להבטחת פריון ושפע.

אם כן, האיסור אינו על אכילת גדי בחלב אמו, אלא רק על בישולו, פולחן אלילי שאותו רצו הכוהנים להשריש. מקור המצווה נשכח עם הזמן, ובספר דברים היא נכללת באיסורי האכילה – וכך אנו סובלים ממנה עד היום.

חג ו': שמחת תורה

אם חשבתם שסיימנו את מניין החגים החלים בסוכות – טעיתם. יש עוד אחד, ובדרך פלא, שוב חוגגים בדיוק באותו יום שני חגים בלתי קשורים. בנוסף לשמיני עצרת הלא ברור, בתקופת האמוראים הפך היום השמיני של סוכות לחגיגות שמחת תורה, לרגל סיום קריאת התורה והתחלתה מחדש. היה זה חלק מהמהלך המשמעותי ביותר בהיסטוריה היהודית, שהחל עם חורבן בית המקדש והמעבר ל'עם הספר', יהדות שבמרכזה לא עומד מקדש בנוי מאבנים – אלא ממילים.

המנהג נולד בישיבות הגדולות של בבל, אם כי השם 'שמחת תורה' מופיע רק במאה השמינית. למען ההגינות אציין שבמקור הוא נחגג יום אחרי שמיני עצרת (מה שמביא אותנו לתשעה ימי חג!). המנהג נשמר עד היום בקהילות בחו"ל החוגגות 'יום טוב שני של גלויות', ובמנהג 'הקפות שניות' במוצאי החג.

רגע אישי

גדלתי בנווה שאנן, שכונה חיפאית חילונית עם הרבה ניצולי שואה עם מספר כחול על היד ומעט מאד דת ודתיים. רק פעמיים בשנה, בערב יום כיפור ובשמחת תורה, היינו מתכנסים ליד בית הכנסת היחיד בשכונה. המפגש בערב יום כיפור הפך למסורת, ורבים מחבריי המשיכו להגיע אליו במיוחד, גם ממרחקים, שנים רבות אחרי שעזבו את השכונה.

יום כיפור ותקיעות השופר המגוחכות לא דיברו אליי. אהבתי את שמחת תורה, עם דגל הקרטון המצועצע שעליו תקוע תפוח ובו תקוע נר דולק. הורינו לא חששו לשלוח אותנו לרחוב, לבד, עם מתקן בעירה רעוע וגפרורים. זה היה עידן פחות חרדתי.

36

אהבתי את הדגלון עם הציורים הגנרים של יונים ופרחים, ילדים וילדות מרקדים בכובעי טמבל, ילדים עם כיפה לומדים תורה, חיילים ומטוסי קרב וטנקים, וזהבים, ובמרכזו שתי דלתות נפתחות של ארון הקודש ובו ספר תורה. יכול להיות שכאן נטמן הזרע שלימים יביא אותי ללימודי עיצוב?

פייק סוכות

כיאה למותג יוקרה, גם לסוכות צץ חיקוי, שלא לומר זיוף. פרק י"ב במלכים א' מספר על ניסיון להמציא את סוכות מחדש. הממציא הוא ירבעם בן נבט, המלך הראשון בממלכת ישראל. עורכי ספר מלכים, ובעקבותיהם גם חז"ל, מכפישים את דמותו כחוטא גמור, אבל הוא היה מלך לא רע, ואפילו עם נטיות חברתית.

כבר כנער, ירבעם מתגלה כגיבור חיל, ושלמה ממנה אותו לפקיד בכיר ואחראי על עבודות בנייה נרחבות. בשלב מסוים ירבעם מרגיש ששלמה מנצל את שלטונו לרעה, עושק את העם ומעביד אותו בפרויקטים ראוותניים. הוא מורד בשלמה, ובורח על חייו למצרים.

אחרי מות שלמה מתאספים השבטים וממליכים עליהם את בנו רחבעם, אבל יש להם בקשה אחת: להקל על העול הכבד שהטיל עליהם שלמה. רחבעם מתייעץ עם הזקנים, שממליצים לו בחוכמה: "אִם-הַיּוֹם תִּהְיֶה-עֶבֶד לָעָם הַזֶּה… וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים–וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים, כָּל-הַיָּמִים". המלך הטיפש פונה לחבריו הצעירים שמייעצים לו ההיפך, וחוזר עם התשובה המפורסמת: "אָבִי, יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי, אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים."

51v5FJnZxmL._SX463_
ירבעם זובח בבית אל, חרברנט ון דן אקהאוט, 1656

הזקנים פונים במר נפשם לירבעם, שחזר ממצרים ברגע ששמע על מות שלמה, וממליכים אותו על כל ישראל. בצעד מהפכני, ירבעם מגייס כוהנים "מקצות העם" שאינם מבני לוי. הוא בונה מקדשים בבית אל ובדן, ושם בהם עגלי זהב, ואז: "וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה".

לרחבעם נותרו רק שבט יהודה ובנימין, אך הוא שמר על קלף מנצח: ירושלים ובית המקדש. ירבעם רוצה למנוע מבני ישראל לעלות בחג לירושלים ולקדם את המקדש בבית אל, ופשוט דוחה את החג בחודש. הוא רוצה גם לנתק את בני ישראל מבני יהודה. מעתה הם יחגגו במועדים שונים.

יתכן שירבעם היה אפילו מתוחכם עוד יותר: "וַיַּעַל עַל-הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר-עָשָׂה בְּבֵית-אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי–בַּחֹדֶשׁ, אֲשֶׁר-בָּדָא מִלִּבּוֹ." לפי הפסוק, ירבעם לא בדה רק חג חדש – אלא המציא חודש חדש! רש"י מפרש כך: "חֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי' – דרש להם: הוא חודש האסיף, ובו ראוי החג להיות."

הטריק של ירבעם היה שינוי עיבור השנה. הלוח העברי מחייב הוספת חודש מדי שלוש שנים (בערך), אך אין סיבה הלכתית או אחרת לעשות זאת דווקא באדר – שהיה במקור החודש האחרון בשנה, אך איבד את מעמדו עם העברת ראש השנה לתשרי. סוף השנה הוא זמן הגיוני יותר, וכך עשה ירבעם. הוא הוסיף חודש אחרי אלול, והרוויח בדרך גם את ראש השנה ויום כיפור.

חג סוכות המזויף אינו מוזכר עוד. איננו יודעים כמה שנים, ואם בכלל, חגגו בחודש איחור את סוכות II. לדילמת מספר הימים המשתנה, נוספה עכשיו גם דילמת החודש. כך או כך, ברור מהסיפור כי ירבעם ידע עד כמה החג מושרש בלב העם, ומצא לו אתר חלופי – וזמן חדש.

אז מה היה לנו?

עד עכשיו, חגגנו בסוכות את: א') חג לה', עם קורבנות ותפילות ואיסור עבודה, אך ללא סוכות; ב') שמיני עצרת, חג לא ברור שאיכשהו הודבק אליו; ג') חג האסיף, לציון סוף איסוף התבואה והפירות, כולל (אולי) ישיבה בסוכה; ד') זכר לישיבה בסוכה ביציאת מצרים; ה') אחד משלושת הרגלים; ו') שמחת תורה, לציון סיום קריאת התורה; ז') כל התשובות נכונות.

קשה להסיק מכל הבלגאן הזה מה היה "החג המקורי" ולשם מה התכנסו בני ישראל הקדומים בירושלים, עם או בלי לשבת בסוכה. מטרתי לא הייתה להציע פתרונות, אלא להראות עד כמה התורה – שמתיימרת להיות דבר אלוהים חיים שנמסר ישירות למשה במעמד הר סיני – אינה אלא אוסף אקלקטי של גרסאות סותרות, שכל אחת מהן נועדה לשרת פשרה פוליטית או תביעה קואליציונית של סיעת כוהנים כזאת או אחרת.

כך או כך, מכל גרסאותיו של החג, החביבה עליי ביותר היא זו שבה לא עסקנו הפעם – החגיגה הגדולה והפרועה מכולן, שמחת בית השואבה. על כך בפוסט הבא.

7 מחשבות על “סוכות: כמה חגים נכנסים בחג אחד?

  1. שנה מעוברת בלוח העברי אינה חלה כל 4 שנים כמו זו שבלוח הגריגוריאני (שנה שמספרה מתחלק ב-4 או ב- 100, מתווסף לה יום נוסף – 29 בפברואר).
    במחזור של 19 שנים, שהוא המחזור של הלוח העברי, יש 7 שנים מעוברות.

    Liked by 1 person

  2. תודה רבה על הכתיבה המרתקת והמעניינת! אפשר להוסיף לדבריך עוד שלושה ממדים מתיאור החג בספר דברים:
    1. הדגש הסוציאלי "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (פס' יד)
    2. הדגש על קיום הפולחן "במקום אשר יבחר" האופיינית לדברים
    3. הצגת החטיבה של שלושת הרגלים (וכדבריך נראה לי שמדובר במערכת שלא בוצעה בפועל ע"י כל העם"

    Liked by 1 person

    1. כדאי להוסיף את מחקריו של הארכיאולוג אדם זרטל ז"ל, על "מתחמי כף הרגל", שנמצאו למשל ליד ארגמן בבקעה, והקשר שלהם לעליות לרגל (וראה בויקיפדיה על אדם זרטל).

      אהבתי

  3. בספר עזרא (השלישי) כתוב שעזרא פונה לאלוהים ומבקש ממנו רשות לכתוב את ספרי התורה, ואלוהים מרשה לו לכתוב 24 ספרים (מה שנקבע בקנון היהודי מאות שנים אחרי עזרא). כלומר המקרא נכתב אחרי שיבת ציון. חג הסוכות יובא מבבל, שם חיו הגולים בסוכות ליד השדות שניתנו להם לעיבוד, והערבה והאתרוג והערבה שימשו להם לבישום הסוכה כשהלולב סימל את כפות הדקלים שכיסו את הסוכה. כלומר חג מומצא, ששולב במקרא ע"י כותבי המקרא.

    Liked by 1 person

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s