קהלת 1: הבל ורעות רוח

"וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ."

"הבל ורעות רוח" הוא ביטוי מפורסם המופיע ארבע פעמים בספר קהלת. הציטוט שבו פתחנו הוא הראשון והמוכר ביותר, ומובנו הוא "שטות גמורה, קשקוש". על פי מילון אבן שושן, "הבל" הוא "שווא, אפס, כזב", כמו האד העולה מן הפה וכבר נעלם. גם הרוח מובנת: כאז כן היום, היא יכולה לייצג רוח מוחשית, זו שנושבת בחוץ; או אחד ממובניה הסמליים: נפש, נשמה, אופי וכדומה. אבל מהי בעצם "רעות"?

קהלת הוא בן חורג במקרא. נוסף למסריו הקודרים והחתרניים שסותרים כל מה ששאר ספרי התנ"ך מטיפים לו, הוא מתייחד גם בסגנון משלו. שפתו של קהלת נשמעת לפעמים מודרנית להפליא, וקטעים רבים ממנו מככבים בספרות ובשירה בת זמננו (למשל שירו הידוע של פיט סיגר !Turn! Turn! Turn, כאן בביצוע ברוס ספרינגסטין). אך לצד אלה הוא שופע גם מילים וביטויים נדירים, חלקם ייחודים לו ולא קלים לפיענוח.

אם אתם חובבי שירה בציבור, בטח גם לכם יצא לשיר את "ליל חניה" של נתן אלתרמן בלחן המקסים של יאיר רוזנבלום, בלי להבין חצי מהמילים – כמו למשל "ליל שמוסך את כישופה של רעות רוח"…?

Whodunit?

כמקובל בעברית, הפתרון מסתתר בדנ"א של המילה – באותיות השורש שלה. הבעיה היא שהשורש אינו ידוע בוודאות (רע"ה? רו"ע? רע"ע?), ומאותן אותיות ניתן לגזור מובנים שונים. זה הזמן לכנס את כל החשודים בטרקלין, ולאפשר לבלש הבלשן לנפות את החפים מפשע ולנסות לגלות את האשם.

1) רעות במובן הרע של המילה

החשוד המיידי הוא כמובן הרוע, במובנו המייקל ג'קסוני: I'm bad, I'm bad, really really bad. רמז מחשיד הוא הצירוף "רוח רעה", שתקפה כזכור את שאול המלך – "וְלָקַח דָּוִד אֶת-הַכִּנּוֹר, וְנִגֵּן בְּיָדוֹ; וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה".

"רוח רעה" היא דיכאון עמוק או דיבוק שנכנס באדם, ולעתים היא מציינת גם קנאה ושנאה: "וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים, רוּחַ רָעָה, בֵּין אֲבִימֶלֶךְ, וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם." כך או כך, המובן אינו מתאים. חוץ מזה, בתנ"ך יש רוע ויש רעה (כמו "רעה תחת טובה"), ואין צורך בגזרה נוספת דגומת "רעות". נקסט!

2) הרעות נשאנוך בלי מילים

כמה מילונים, ביניהם אבן שושן והמילון האטימולוגי של קליין, סוברים ש"רעות רוח" היא "התחברות אל הרוח", מלשון רֵעוּת – חברוּת. מאותו שורש נגזר גם "להתרועע", להתחבר.

"רועה זונות", אגב, אינו הסרסור, כפי שנהוג לחשוב בטעות, אלא מי שמתרועע איתן – הלקוח.

האם "רעות רוח" היא התיידדות עם הרוח? החיבור לרוח אינו משכנע. יתר על כן, רֵעוּת (ידידות) כותבים בצירה ורְעוּת רוח – בשווא. נעבור לחשוד הבא.

3) לרש"י יש פתרון רעוע

לדעת רש"י, רעות נגזרה מלשון רעוע – שבור, מט לנפול, ומכאן שרעות רוח היא שברון רוח. נציין כי השורשים רע"ע ורצ"ץ קרובים זה לזה, שכן ע' וצ' מתחלפות לעתים בשפות שמיות (ארץ/ארעא) ומובנם דומה. במקרא, השורש רע"ע אכן מציין שבירה וריסוק, למשל "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב).

ירמיהו מצליח לכנס שלושה מובנים של השורש בפסוק אחד: "כָּל-רֹעַיִךְ תִּרְעֶה-רוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ: כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ" – את כל רועייך (הרֵעים שלך, מאהבייך) תרעה (תשבור, תרוצץ) הרוח … ואז תתביישי בגלל כל הדברים הרעים שעשית.

אך עם כל הכבוד לרש"י, רעות רוח אינה קשורה לנפש רעועה ורצוצה. הביטוי "נשברה רוחו" מציין צער ואכזבה, אך אינו קשור להבלים ולשטויות. מי הבא בתור?

4) זה רעיון!

עוד מועמד מפתיע הוא מובן עתיק ונשכח של השורש רע"ה – "לחשוב, להרהר". משורר תהלים למשל, אומר לה': "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק". לרעי – למחשבתי, ללבי. מאותו שורש נגזר גם "רעיון", עוד מילה ייחודית לקהלת המופיעה שלוש פעמים בספר, מתוכן שתיים בצירוף דומה – "רעיון רוח": "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ". פעם נוספת היא מקושרת דווקא ללב: "כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".

לדעת רש"י, "רעיון רוח" זהה ל"רעות רוח" ומובנו שברון רוח, ו"רעיון לב" הוא שברון לב. זה לא ממש מסתדר, אך קשה גם לפרש את רעות רוח כמחשבה אודות רוח, או הרהור נישא ברוח… לא משכנע.

הסבר נוסף מקשר את "רעיון" למילה הארמית "רְעוּת" שפירושה רצון ("רְעוּת מַלְכָּא" – רצון המלך, עזרא ה יז), וכבר הזכרנו חילופי ע/צ בין ארמית לעברית. לפי פירוש זה, "בַּנְתָּה לְרֵעִי" = הבנת מה רצוני"; ו"רעות רוח" – רצון הרוח.

5) הריעו בקול תרועה

חשוד נוסף, לא ממש סביר אבל צריך לבדוק, הוא השורש רו"ע, שדווקא אינו קשור לרוע אלא הוא ממקור אונומטופאי ומציין קולות שירה או תרועה, או קהל המריע למנצחים.

דקדוקית זה אפשרי, אבל הרוח הרי מנשבת חרש ולא מריעה, ומה הקשר בין צעקות שמחה ותרועות שופר ובין דברי הבל?

6) רעות זה חרא

עוד אפשרות – לא סבירה אבל צריכה בדיקה היא "רְעִי" – גללים, צואה. בתנ"ך מופיעה המילה רק פעם אחת ובאיות שונה, "וְהִשְׁלַכְתִּי עָלַיִךְ שִׁקֻּצִים, וְנִבַּלְתִּיךְ; וְשַׂמְתִּיךְ, כְּרֹאִי" (נחום ג'), אך במשנה היא נפוצה יותר.
"גרף של רעי" הוא סיר לילה, ו"בית הרעי" הוא בית הכיסא: "אין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון, אלא חוץ לטרקליניהון" (שה"ש רבה ג).

מובן נוסף של "בית הרעי" הוא פי הטבעת, כמו בסוגיה הידועה על "פיל שבלע כפיפה מצרית [סל נצרים], והקיאה דרך בית הרעי" (מנחות, סט ע"א) – האם הסל טמא או לא?

מקור המילה אינו ברור, ויכול להיות קשור לרעייה, שכן שדה המרעה (שגם הוא מכונה לעתים "רעי") מכוסה בדרך כלל בגללים. מקור אפשרי נוסף הוא "מוּרְאָה", מילה תנ"כית נדירה שמציינת זפק, או טומאה ולכלוך בכלל.

האם "רעות רוח" היא הפרשות? גללים? החרא של הרוח? זו אפשרות קיצונית מדי, אפילו עבור איוב הציניקן המריר. נשארנו עם אופציה אחרונה:

7) רועה – אוהב כבשים?

נותרה עוד אפשרות אחת: רעיית צאן. כפי שמשורש רא"ה נגזרות גם ראייה וגם ראות, גם משורש רע"ה ניתן לגזור את הרעות. נשמע מופרך? איך רועים את הרוח? אולי אם אלה ענני כבשים…?

מסתבר שזה דווקא אפשרי, או למעשה בלתי אפשרי. בספר הושע, הנביא מוכיח את עמו: "אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל הַיּוֹם, כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה" (הושע ב יב). רועה רוח מקביל כאן לרודף קדים (רוח מזרחית חמה). זה הגיוני – הרועה הולך מאחורי העדר ומכנס אותו (הובלה בראש העדר נקראת "לנהוג") וכך נראה גם מי שמנסה לרעות או לרדוף אחר הרוח.

לאחר ששאר האפשרויות נפסלו, נראה שנמצא הפתרון: רעות רוח היא ניסיון שווא לרעות את הרוח. אולי זו הגירסה המקורית של הביטוי "לופט גשעפט" – עסקי אוויר. נסו לדמיין את הנביא כמין סטנדאפיסט קדמון, רץ ומנופף בידיו לקול מצהלות הצופים, מנסה לכנס את הרוח ולגרום לה לנוע בכיוון הרצוי… מי אמר שאין הומור בתנ"ך?

נפתלי הרץ טור-סיני, הבלשן והמילונאי הדגול וחתן פרס ישראל, הציע פתרון אלגנטי: מדובר במובנים שונים של אותו שורש. רֵעות (ידידות) דומה לרעיית צאן, מכיוון שהכבשים הולכות אחרי הרועה ומתחברות זו לזו, ואולי זה בכלל מקור המילה. גם רעיון הוא "העניין שאדם הולך אחריו". מכאן ש"רעות רוח" ו"רעיון רוח" הם "הליכה אחרי הרוח וחיפוש קרבתו" – "רדיפת דברים ריקים".

בפוסט הבא: המשך הפסוק: "וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ" – מה זה בעצם "יתרון"?

• חלק מהרעיונות מצאתי בפוסט של ד"ר נוגה פורת בבלוג השפה העברית של מילון רב מילים. תודה נוגה!