כ"ט בנובמבר: מהי ציונות?

בכ"ט בנובמבר 1947, חמישים שנה אחרי הקונגרס הציוני הראשון, הגשימה עצרת האו"ם את החלום הציוני. אבל מה היא בדיוק אותה "ציונות" שכולם חלמו עליה?

את המושג 'ציונות' (Zionismus בגירסה הייקית) טבע עיתונאי אוסטרי בשם נתן בירנבאום, והרצל אימץ אותו עבור התנועה שייסד. השם 'ציון' סימל אלפיים שנות געגוע לארץ רחוקה ובלתי מושגת, פנטזיה שהרצל שאף להפוך מאגדה למציאות.

ארץ עיר דומם

בפוסט הזה לא נעסוק בציונות, על כל הישגיה וכישלונותיה. נתמקד במקורה של המילה הקצרה 'ציון', חידה קשה לפיצוח שהעסיקה את טובי החוקרים והבלשנים. נביא את ההסברים המקובלים והפחות מקובלים, וגם אחד מפתיע.

'ציון' הפכה לכינוי פיוטי לארץ ישראל רק בגלות. כאשר עם ישראל ישב בארצו, ציין השם את העיר ירושלים, וליתר דיוק – את הר הבית.

הבהרה: הר ציון הנוכחי נמצא מחוץ לחומות העיר העתיקה ואינו הר ציון המוזכר בתנ"ך. מקור הטעות בזיהוי שגוי של כותבים נוצריים מהתקופה הביזנטית.

השם 'ציון' מוזכר לראשונה בשמואל ב' פרק ה': "וַיִּלְכֹּד דָּוִד אֵת מְצֻדַת צִיּוֹן הִיא עִיר דָּוִד … וַיֵּשֶׁב דָּוִד בַּמְּצֻדָה, וַיִּקְרָא לָהּ עִיר דָּוִד." מעניין שכבר בהופעת הבכורה שלו בתנ"ך, השם 'מצודת ציון' מוזכר ומייד נמחק ומושלך לפח האשפה של ההיסטוריה. אולי זו הייתה פרקטיקה מקובלת של כובשים, אולי מסיבה אחרת.

'ציון' שרד כשמו של ההר שעליו ניצבה המצודה, אם כי סביר יותר להניח המצודה נקראה מלכתחילה על שם ההר. הסיומת -וֹן מקובלת בשמות הרים בארץ ישראל, כמו חרמון ומירון (וגם בשמות נחלים כמו קישון וירקון). אנו מחפשים אם כן שם שיכול להתאים להר.

שחזור של עיר דוד, שנבנתה סביב או ליד מצודת ציון

באיזו שפה זה יכול להיות?

מעט מאד ידוע על ירושלים היבוסית שלפני דויד, על אנשיה ועל תרבותם ושפתם, שיש הטוענים שהייתה בכלל ממקור הינדו-אירופי (כמו החיתית למשל) ולא ממקור שמי. עם זאת, לשם 'ציון' יש צליל עברי, וסביר להניח ששם קדום כל כך יגיע מאחת השפות השמיות שדוברו בכנען, ומהן צמחה גם העברית.

התנ"ך עצמו אינו מספק כל הסבר למקור השם, וזה מפתיע. התנ"ך אוהב להביא הסברים לשמותיהם של אנשים ומקומות ("מדרש שם"'), גם אם הם לא תמיד הגיוניים. לגבי 'ציון' אין אפילו ניסיון. מעניין למה.

1. ציוניוני הדרך

החשוד המיידי הוא 'ציוּן' = 'סימן', אם כי יש בעיה קטנטנה – הניקוד. השם 'ציוֹן' (בחוֹלם) מופיע בתנ"ך כ-150 פעם, אך המילה 'ציוּן' (בשוּרוּק) מופיעה רק פעמים ספורות:

• "וַיֹּאמֶר–מָה הַצִּיּוּן הַלָּז אֲשֶׁר אֲנִי רֹאֶה; וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו אַנְשֵׁי הָעִיר, הַקֶּבֶר אִישׁ-הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר-בָּא מִיהוּדָה" (מלכים ב' כ"ג)
• "וְעָבְרוּ הָעֹבְרִים בָּאָרֶץ, וְרָאָה עֶצֶם אָדָם, וּבָנָה אֶצְלוֹ צִיּוּן–עַד קָבְרוּ אֹתוֹ הַמְקַבְּרִים" (יחזקאל ל"ט)
• "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים, שִׂמִי לָךְ תַּמְרוּרִים–שִׁתִי לִבֵּךְ לַמְסִלָּה דֶּרֶךְ הָלָכְתְּ" (ירמיהו ל"א)

'ציוּן' הוא גל אבנים קדוש, או מצבת קבר. אצל ירמיהו, אלה כבר סתם אבני מייל המוצבות לאורך הדרך ('תמרורים' הם עצי תמר קטנים).

המובן 'לציין' – לסמן, לדרג, נוצר רק בעברית המודרנית, שהשתדרגה מחריטה על מצבת אבן לסימון ציונים בפנקס, אבל 'הצטיינות' ו'מצוינות' הן מילים חדשות ואינן יכולות ללמד על מקור המילה.

לפי הבלשן הדגול קליין, שורש המילה ציוּן הוא צו"ה (לצוות), והכוונה למונומנט שהוקם במצוות האל או המלך. ההסבר אינו משכנע וקשה להתעלם מההבדל בניקוד. יתכן כי על ההר עמדה מצבה כלשהי, אך אין אזכור לכך ולא נמצאו שרידים.

2. ישושום מדבר וציה

בישעיהו ל"ב מופיעות שורות שירה נפלאות, שאינן נופלות ברמתן משיריהם של נתן זך או יהודה עמיחי: "וְהָיָה אִישׁ כְּמַחֲבֵא רוּחַ / וְסֵתֶר זָרֶם כְּפַלְגֵי מַיִם בְּצָיוֹן / כְּצֵל סֶלַע כָּבֵד בְּאֶרֶץ עֲיֵפָה." אך ענייננו אינו בשירה, אלא במילה 'צָיוֹן', שנגזרה מ'ציה' – מדבר ושממה. לפי פירוש זה, מצודת ציון נקראה כך מכיוון שניצבה על גבעה שוממה ועירומה, או צפתה אל המדבר, או שימשה כמִפקדה של מחוז מדברי בשם 'צָיוֹן' (שאינו מוכר לנו).

גם הסבר זה לוקה בחסר: בלשון המקרא, 'ציה' היא מדבר מרוחק ופראי, או מקום שנחרב וננטש עקב חטאים כאלה ואחרים. שניהם לא מתאימים לירושלים, שהייתה עיר מיושבת ומבוססת כבר בימי דוד, וסביבתה שופעת מעיינות.

3. על חומותייך ירושלים

הורה אפשרי נוסף הוא השורש צנ"ן (אין קשר להצטננות), שממנו נגזרה המילה 'צינה' שמוזכרת בהקשרים צבאיים כמו "עִרְכוּ מָגֵן וְצִנָּה, וּגְשׁוּ לַמִּלְחָמָה" (ירמיהו מ"ו); "צִנָּה וּמָגֵן וְקוֹבַע, יָשִׂימוּ עָלַיִךְ סָבִיב" (יחזקאל כ"ג); "בְּנֵי יְהוּדָה, נֹשְׂאֵי צִנָּה וָרֹמַח" (דבה"א י"ב).

צינה היא כנראה מגן גדול, או שריון המקיף את כל הגוף. בתהלים צ"א מוזכרות "צִנָּה וְסֹחֵרָה", שלפי רש"י היא "צינה המקפת את האדם קרוב לארבע רוחותיו, לשון סחור סחור".

צינה נוספת ורלוונטית לענייננו מופיעה ביחזקאל כ"ו: "וְנָתַן עָלַיִךְ דָּיֵק, וְשָׁפַךְ עָלַיִךְ סֹלְלָה, וְהֵקִים עָלַיִךְ צִנָּה". הצינה כאן היא חומה או ביצורים, בדומה למילוא שבנה דוד סביב המצודה. לפי הסבר זה, מצודת ציון היא מצודה מוקפת חומה – אלא שלמצודות תמיד יש חומות, לא?

4. צנינים בעינייך

לשורש צנ"ן יש עוד מובן, הגנה ושמירה, ששרד בשפתנו רק בביטוי האזוטרי "היה לצנינים בעיניו" המוכר לנבחנים בפסיכומטרי (התשובה הנכונה: מאד הפריע לו). צנינים הם קוצים: "…לֹא יוֹסִיף יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם לְהוֹרִישׁ אֶת הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה מִלִּפְנֵיכֶם; וְהָיוּ לָכֶם לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ, וּלְשֹׁטֵט בְּצִדֵּיכֶם וְלִצְנִנִים בְּעֵינֵיכֶם" (יהושע כ"ג). 'פח' הוא מלכודת חפורה באדמה ("מן הפח אל הפחת"), 'מוקש' הוא משהו דומה, ו'שוטט' קשור לצליפת שוט. "צנינים בעיניכם" הוא דימוי כואב של קוץ בעין, כמה אלפי שנים לפני שדאלי ובונואל צילמו את 'הכלב האנדלוסי'.

"והיו לצנינים בעיניכם" בגירסת דאלי ובונואל, "כלב אנדלוסי, 1929

יש עוד גירסה: "וְאִם לֹא תוֹרִישׁוּ אֶת יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וְהָיָה אֲשֶׁר תּוֹתִירוּ מֵהֶם, לְשִׂכִּים בְּעֵינֵיכֶם וְלִצְנִינִם בְּצִדֵּיכֶם" (במדבר ל"ג). כאן הקוצים נתקעים בצדי הגוף, והשִֹיכִּים – בעיניים. מאותו שורש באה המשוכה, שאצל אבותינו לא שימשה לריצת משוכות אלא להרחקת מבקרים לא רצויים: "וְעַתָּה אוֹדִיעָה נָּא אֶתְכֶם, אֵת אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה לְכַרְמִי: הָסֵר מְשׂוּכָּתוֹ וְהָיָה לְבָעֵר, פָּרֹץ גְּדֵרוֹ וְהָיָה לְמִרְמָס" (ישעיהו ה').

משוכה היא גדר קוצים נגד גנבים ושאר מזיקים, ואולי גם הצינה. יתכן כי מצודת ציון התחילה כמאחז חקלאי מגודר בקוצים, או שבזמן הקמתה המושג כבר איבד את מובנו המקורי וציין גם גדר אבנים.

5. צור ישראל

הסבר נוסף קושר את ציון למילה הערבית 'צוואן' (صوان), אבן צור או גרניט. הרי ירושלים בנויים מסלעי משקע רכים כמו גיר ודולומיט, ויש בהם גם שכבות של צור. קשה לדעת מה היו פניו המקוריים של הר הבית, המכוסה שכבות של בנייה והרס ואסור לחפור בו. האם היו שם סלעי צור? או שהמצודה נבנתה מאבני גרניט? או שזה שם סמלי המציין משהו קשה ועמיד?

6. כיכר החתולות

זה המקום להדגיש כי כל ההסברים לא נלקחו ממוחי הקודח, אלא ממוחות הרבה יותר רציניים ומלומדים ממני – כולל זה שלפניכם...

חוקר המקרא אלברט שַנדה (1873-1953) הציע פירוש מהפכני לשם 'ציון'. לטענתו, שמות מקומות בסיומת ־וֹן בנויים לעתים משמות בעלי חיים, כמו למשל העיר עגלון שבספר יהושע. אז איזו חיה מתחבאת בשם 'ציון'?

בישעיהו י"ג מתאר הנביא הזועם את החורבן המוחלט שיבוא על בבל לאחר שה' יעשה בה שפטים בסגנון סדום ועמורה: "וְרָבְצוּ שָׁם צִיִּים, וּמָלְאוּ בָתֵּיהֶם אֹחִים; וְשָׁכְנוּ שָׁם בְּנוֹת יַעֲנָה, וּשְׂעִירִים יְרַקְּדוּ שָׁם. וְעָנָה אִיִּים בְּאַלְמְנוֹתָיו, וְתַנִּים בְּהֵיכְלֵי עֹנֶג". כמה פרקים מאוחר יותר, הנביא מתהפך גם על אדום: "הָיְתָה נְוֵה תַנִּים, חָצִיר לִבְנוֹת יַעֲנָה. וּפָגְשׁוּ צִיִּים אֶת אִיִּים, וְשָׂעִיר עַל רֵעֵהוּ יִקְרָא". גם ירמיהו מזכיר ציים ואיים – אבל מיהם?

בפרק מוזכרות עוד חיות, חלקן מוזרות ולא מוכרות, כולן שוכנות מדבר. נתמקד בשתיים: ציים ואיים. לפי תרגום יונתן לארמית, ציים הם תמווין (נמיות) ואיים – חתולין (חתולים). פרשנים אחרים חושבים שאיים הם תנים או זאבים, ודווקא הציים הם חתולי בר. הם נקראים כך בגלל שהם חיים במדבר (ציה), או שזו אונומטופאה בדומה לשורשים צווח וצרח.

קרקל. טורף מקומי חסר פחד, המסוגל לקפוץ לגובה 3 מטר ולתפוס ציפור במעופה!

האם מצודת ציון היא מצודת חתול הבר? בארץ ישראל חיים מספר מיני חתול בר, בהם הקרקל המרשים, ובעבר הסתובבו כאן אפילו ברדלסים. סביר גם שעל שמם נקראו מצודה או הר. במצרים השכנה זכו החתולים למעמד של אלים, ופירוש שמו של אחד האתרים המסתוריים והמרשימים ביותר בארץ, רוג'ום אל הירי שברמת הגולן, הוא "גל האבנים של חתול הבר". האם הר ציון הוא 'הר חתול הבר' או 'חתול המדבר'?

רוג'ום אל הירי, אתר מגליתי מסתורי בן כ-5,000 שנה המורכב מכ-42 אלף אבנים, חלקן במשקל כמה טונות, וקוטרו כ-150 מטר. לא ידוע מי בנה אותו, לשם מה, ומדוע הוא מכונה "גל האבנים של חתול הבר". צילום: יצחק מרמלשטיין

לסיכום

כפי שראינו, ציון יכולה להיות: 1. מצבת קבר; 2. מדבר שממה; 3. מגן או שריון; 4. גדר קוצים; 5. אבן צור או חלמיש; 6. חתול בר…

במה תבחרו?