כל מי שחי בארץ הבלאגן המכונה "מדינת ישראל", לא יופתע לגלות שהמילה "סדר" לא קיימת כלל בתנ"ך. תיקון: היא מופיעה פעם אחת. ההקשר? אי סדר.

האזכור החד-פעמי לכאוס הוא בספר איוב, אשר מקטר על גורל האדם וקוצר ימיו:

"מִבֶּטֶן, לַקֶּבֶר אוּבָל. הֲלֹא-מְעַט יָמַי וַחֲדָל —

בְּטֶרֶם אֵלֵךְ, וְלֹא אָשׁוּב אֶל-אֶרֶץ חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת,

אֶרֶץ עֵפָתָה, כְּמוֹ אֹפֶל צַלְמָוֶת, וְלֹא סְדָרִים"

לאיוב יש כידוע תיאולוגיה משלו, שכוללת בין השאר את הופעתו היחידה של השטן במקרא. הוא גם היחיד שמנסה לתאר את השאול, אך אין לו הרבה מה לספר: בארץ המתים שורר חושך ובלאגן.

seghers_3186pati_job
איוב: מילא למות לבד בחושך, אבל למה כזה בלאגן?

ספר איוב נכתב לאחר השיבה מגלות בבל, ומשם הגיעו הדימויים הללו, כמו גם המילה "סדר". מקור המילה הוא מאכדית: sidru  = שורת חיילים, טור. כך מכונה גם מבנה התקפי דומה ל"פָלָנקס" היווני, וכמה טורים כאלה יוצרים גדוד = sidirtu. מעניין שגם בעברית, השפה הצבאית משתמשת באותו עולם מושגים: חייל פשוט הוא טוראי, והצבא הוא צבא סדיר.

במובן המילולי, sidru נקלטה בעברית הרבה לפני איוב: "וְהִקַּפְתֶּם עַל-הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ, וְהַבָּא אֶל-הַשְּׂדֵרוֹת, יוּמָת" (מלכים ב' יא). בהמשך הפכה "שֹדֵרָה" לשורת עצים, שעומדים ישר כמו חיילים.

מילים אינן נוטות להסתפק במובן צר ויחיד ושואפות לכבוש שטחים חדשים. גם באכדית, השורש התרחב לכיוונים מופשטים יותר. הפועל sadaru או sederu ציין סידור של כל מיני דברים (חיילים, פרשים, מונחים במילון, מנחות לאלים וכד'), ובכלל לעשות משהו באופן קבוע וסדיר. מאותו שורש נגזר גם התואר sadru = רגיל, ממוצע, המוני.

יתכן שכבר האכדים זיהו "סדר" עם שגרה ושעמום. בבל הרי ממוקמת במזרח התיכון, לא באירופה.

היעדרה של המילה "סדר" מהתנ"ך אינו מלמד על זלזול ברעיון עצמו. להיפך, מצוות רבות כוללות מספר שלבים שיש לעשותם בסדר הנכון. לאבותנו פשוט לא הייתה מילה מיוחדת ל"סדר" כמושג בפני עצמו. המילה הקרובה ביותר הייתה "לערוך", וקבוצת דברים שמאורגנים בדרך מסוימת נקראת "מערכת". כנראה שבעברית אי אפשר להפריד בין סדר וצבא, כי גם "מערכה" היא קו החזית: "וַתַּעֲרֹךְ יִשְׂרָאֵל וּפְלִשְׁתִּים, מַעֲרָכָה לִקְרַאת מַעֲרָכָה."

אך האנרכיה היחסית לא האריכה ימים. אצל חז"ל הסדר הוא כבר מושג מרכזי ומהותי. די אם נזכיר כי המשנה מחולקת לשישה סדרים, ומאוחר יותר נקרא ספר התפילות היהודי בשם "סידור". האזכור הראשון של "סדר" במשנה הוא בהלכות סידור לחם הפנים, 12 חלות לשבת שעל הכהנים לאפות, לסדר ולאכול בדרך מסוימת במשכן – לא ממש כשר לפסח…

הקישור הראשון בין סדר ובין הפסח מופיע רק אלף שנים מאוחר יותר, ב"ספר האורה" המיוחס לרש"י: "ובפסח אם אין לו יין מקדש על הפת, ואינו אוכל עד שיסדור הסדר".

הסדר (במובן ה-OCD של המילה) התאים מאד ליהדות הרבנית, המתאפיינת בגישה פרטנית ודקדקנית לקיום המצוות. במשנה יש סדר לכל דבר: למנחות ולתפילות, לתקיעות ולבזיכין (כלי הקטורת), ומה לא. כשמדובר באוכל, הרגולציה מחמירה עוד יותר: בכל ארוחה יש סדר הסעודה, וסדר ההסיבה, וסדר נטילת ידיים, וסדר מזיגת היין…

1-75-728
סדר צריך להיות: כך מסדרים את החלות על שולחן הפנים, ולא לשכוח את הבזיכים!

החשוב מכל הסדרים היה "סדר היום": סדר עבודת הכוהן הגדול ביום כיפור. זוהי מערכת מורכבת של טקסים ותפילות, הכוללת חמש טבילות, החלפת חמש מערכות ביגוד, חמישה עשר סוגי קורבנות (לא כולל את שילוח השעיר לעזאזל) וכיוצא באלה, שרק ביצועם בסדר הנכון יבטיח כפרה על חטאינו.

המקדש כבר אינו פעיל, ובעברית החדשה "סדר יום" הוא לוח זמנים לביצוע במהלך היום, או רשימת נושאים לדיון. במובן רחב יותר, "סדר היום הציבורי" מציין נושאים כאלה ואחרים שאדם או קבוצה רוצים לקדם, ובלועזית: "אג'נדה".

agenda היא צורת הרבים של agendum (כנהוג בלטינית, למשל מדיום – מדיה) מהשורש agere = לעשות. מאותו מקור לטיני הגיעו לאנגלית המילים act = לפעול; agent = מי שפועל בשמך; וגם agitate = להתסיס, להטריד, לסכסך – ללמדך שעודף עשייה יכול לפעמים לעצבן…

אג'נדה פירושה "דברים שיש לעשות", ולכן היא חייבת להציע פעולות מעשיות לביצוע ולא רק חזון או תיאוריה.

הלטינית קיבלה את השורש מהיוונית, שבה agein = להנהיג, לדרבן, להוביל. המושג התייחס במקור לרועה המנהיג את עדרו, ובהמשך השתדרג לבני אדם. "מנהיג" ביוונית הוא agogos, כמו במילים "פדגוג" (מנהיג ילדים) ו"דמגוג" (מנהיג העם), שכבר ביוון העתיקה הפך לכינוי גנאי: מנהיג האספסוף.

אז איך אג'נדה מתחברת לסדר?

שאלה טובה. אצל הרומאים, "אג'נדה" ציינה פשוט דברים שיש לבצע; עם עליית הנצרות, היא הפכה למושג דתי. הכנסייה הנוצרית מבחינה בין agenda, "דברים שיש לעשות", ובין credenda , "דברים שיש להאמין בהם" – בקיצור, חובה ואמונה.

533052_351772744900578_64476383_n
Credenda/Agenda הוא מגזין נוצרי שעוסק בתרבות ותיאולוגיה ברוח קלילה יחסית

הנצרות המוקדמת הכירה הרבה אג'נדות: אג'נדה יומית, אג'נדה לתפילות, אג'נדה למתים וכד',  אך בראשן עמדה Agenda Missarium (סדר המיסה) – הפעולות שיש לבצע בטקס המיסה הקדושה.

המיסה היא הטקס החשוב ביותר בנצרות, ומכונה בשמות שונים, ביניהם "ליטורגיה", "קומוניון" ו"סעודת האדון". סדר המיסה (האג'נדה) משחזר באופן סמלי את הסעודה האחרונה של ישו, כולל שתיית היין ואכילת לחם הקודש, ומבוסס על דברי ישו" "אכלו את הלחם כי זה בשרי, שתו את היין כי זהו דמי" (מתי כו 26).

aug-13-mass1
לחם הקודש הוא רקיק עגול ויבש דמוי וופל… האמת? זו פשוט מצה.

הסעודה האחרונה נערכה בערב חג הפסח. הן ליהודים והן לנוצרים קשה להודות בכך, אבל המפגש האחרון והטראומטי של ישו ותלמידיו היה סדר פסח.

כך נפגשים שוב הסדר והאג'נדה, סדר הפסח וסדר היום של המיסה הקדושה. ככל שהיהדות והנצרות רוצות להתרחק זו מזו, אג'נדה נסתרת מושכת אותן בחזרה, האחת לזרועות השנייה.

חג שמייח!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s