הכתב שבאמצעותו אתם קוראים את הבלוג הזה, מבוסס על האלפבית הכנעני – האב הקדמון של כמעט כל כתבי תבל. האלפבית הוא הסטארט-אפ המצליח בכל הזמנים, אך דרכו הייתה רצופה מהמורות. כיצד הפכה המצאה עילגת, שנולדה במכרה נידח בלב המדבר, לאמצעי התקשורת המוביל בעולם?

שלום כיתה א'

השפה הפכה אותנו מקופים להומו סאפיינס, "אדם חכם" (נניח); הכתב הפך אותנו לשליטי העולם. זו הייתה קפיצת מדרגה משמעותית, אך עד שתהפוך לסטנדרט עולמי נדרשו כמה שלבי ביניים, ניסויים וטעיות.

הכתב הוא המשכה של מהפכת החקלאות (10,000 לפנה"ס). החקלאות הולידה את הכפר, ואחרי כארבעת אלפים שנים, צמחה ממנו עיר. בערים הראשונות, ערי המדינה של שוּמֵר, מתפתחים הון ושלטון, דת ומסחר, מעמדות ומקצועות. כל אלה מייצרים וצורכים מידע, שנמסר אך ורק בעל פה. הקדמונים מאומנים לשנן ולזכור רשימות ארוכות (כפי שידוע לנו מתרבויות חסרות כתב בעידן המודרני), אבל זה מוגבל ומגביל. העולם צמא ל… משהו. משהו שעדיין אין לו שם. סוג של תקשורת מרחוק.

3500 לפנה"ס: כתב נולד (ואפילו שניים)

ms3029
כתב היתדות השומרי בראשית דרכו (המאה ה-26 לפנה"ס). ניתן עדיין לזהות את המקור הציורי.

באמצע האלף הרביעי לפנה"ס, בשני מקומות בנפרד, מופיעות שתי מערכות כתב, השוּמרי והמצרי. הם שונים למראה אך מבוססים על רעיון זהה. שניהם כתבי ציורים, שבהם כל עצם או מושג מיוצגים על ידי סמל. השומרים מפשטים אותם לקווים מוטבעים בחימר; המצרים דבקים בציור מפורט של הסימן על גבי פפירוס.

לכל שיטה יתרונות משלה. בכתב היתדות הכתיבה קלה ופשוטה, הטבעת מקלון בטיט לח, אך רק לכאורה. זוהי מערכת מסובכת ומבלבלת, עם סימנים שכוללים עשרה קווים ויותר. גם הקריאה קשה – לוחות החימר קטנטנים וכתובים בצפיפות, והסימנים דומים וקשים לפענוח. זה הכתב הכי לא נוח לקריאה, אומרים המעטים שיודעים לקרוא אותו.

לעומתו, כתב חרטומים הוא קומיקס מאיר עיניים שבו כל צורה ברורה ושונה מחברתה – אך הכתיבה מחייבת מיומנות וכישרון.

download
זה לעומת זה: השוואה בלתי הוגנת

הבעיה היא ששתי השיטות מצריכות הכרת אלפי סימנים. הכתיבה היא נחלתם של קומץ יודעי ח"ן, הסופרים, מעמד חדש ורב השפעה. בעזרתם הכתב משגשג ומתפתח, מתעודות מסחריות וכתובות מלכותיות לסוגות חדשות – ספרות, שירה, משלים.

במסופוטמיה ובמצרים נבנות אימפריות אדירות, ששלטונן והכנסותיהן נשענים על תקשורת חובקת עולם ויודעת כל. בפרוס האלף השני לפנה"ס, שני הכתבים בשיאם, חולקים בינהם את העולם. איש אינו יכול לשער שהם רק מבוי סתום אבולוציוני.

הדור הבא כבר כאן, אך הטוען לכתר בכלל לא יודע שהוא כזה. כמו היונק הראשון, יצור עכברי עלוב שמתרוצץ בין רגלי הדינוזאורים, אין כל אינדיקציה לכך שצאצאיו יירשו את הארץ. איש אינו יודע לקרוא את הכתובת שעל הקיר.

1800 לפנה"ס: ההמצאה

סרביט אל-ח'אדם הוא אתר ארכיאולוגי בדרום-מערב סיני, שבו כרו המצרים טורקיז ונחושת במשך אלפי שנים. את המכרות ניהל מנגנון מצרי בירוקרטי, צבאי ודתי, ועבדו בהם כנענים רבים – מובילי שיירות, מנהלי עבודה, בנאים, חיילים וכורים.

bsba360204100l
גילוי הכתב הפרוטו-כנעני מיוחס לארכיאולוג הבריטי סיר פלינדרס פטרי. למעשה הייתה זו אשתו הִילדה שהבחינה בשרבוטים המוזרים.

האתר התגלה באמצע המאה ה-18, אך בשנת 1905 התגלו בו כתובות בכתב מסתורי. סימני הכתב הזכירו קצת כתב חרטומים, אך היו פשוטים יותר – ומעטים. רק 30 סימנים.

הכתב זוהה כשפה שמית וכונה "פרוטו-כנעני". זהו אביו הקדמון של הכתב שלפניכם, כתב פונטי טהור ראשון בעולם, שבו כל סימן מייצג צליל (גם אכדית ומצרית פיתחו סימנים פונטיים לתעתוק שמות זרים וכד', אך מרבית הסימנים ייצגו מושגים). עוד חידוש היה הכתיבה מימין לשמאל, בניגוד לכתב החרטומים שנכתב לשני הכיוונים.

 

serabit_2_sm
ספינקס קטן (24 ס"מ) שהתגלה בסרביט, ועליו כתובת בכתב חרטומים ומתחתיה שורה בכתב פרוטו-כנעני, שפענוחה איפשר את זיהויו (כמו אבן רוזטה). הטקסט הוא "מהב בעלת", אהוב בעלת, המקבילה הכנענית של האלה האתור, אדונית הטורקיז. כיום במוזיאון הבריטי

מי המציא את האלפבית?

החוקרים הראשונים ייחסו את המצאת הכתב לכנענים רמי דרג שעבדו מול המצרים, בראשות אציל בשם חֶבֵּדֶדּ. אך לפי האגיפטולוגית אורלי גולדווסר ("יציאת מצרים של הכתב"), היו אלה חבורת עובדים פשוטים וחצי אנאלפביתים [אופס… אנכרוניזם!]

המצרים היו כותבים אובססיביים. הכנענים ראו כיצד פפירוסים מעבירים מידע, בשורות נחקקות בסלע ובקשות נשלחות לאלים – שכנראה נענים להן. גם הם רצו להביע את עצמם בשפתם, אולי הזדקקו לשפת סתרים שהסוהרים לא יבינו. בלילות המדבר הם ממציאים כתב פרימיטיבי, הפשטה גסה של הירוגליפים מצריים. כל אות מייצגת צליל, ומבוססת על המילה המצרית שמתחילה באותו צליל.

"הדרך החדשה לכתיבה שיצרו הכנענים במדבר סיני הייתה המצאה גאונית. במקום מאות סימנים הם השתמשו בפחות משלושים סימנים שמסמנים צלילים, שבאמצעותם ניתן לייצג כל מלה בשפה"

proto_sinaitic_sign

קשיי למידה

הרעיון אכן גאוני, אך הביצוע מתקשה להמריא. הכתב הכנעני לא נולד בארמון ולא במקדש, ומוצאו הדל ניכר בכתובות המעטות ששרדו: אין שורות, כל אות בגודל אחר, טיוטה גסה.

b06הכורים חוזרים לכנען ובציקלונם הכתב שהמציאו במדבר, אבל החידוש לא נקלט. לצרכים רשמיים משמשת האכדית, ובתקופות של שליטה מצרית – כתב החרטומים. רוב האוכלוסייה אינה יודעת קרוא וכתוב, וצעיר כנעני שאפתן שמחפש קריירה כסופר יעדיף ללמוד כתב יתדות (או חרטומים, תלוי מתי).

שש מאות השנים החסרות

thn_1024x768_tid64621_item_main_pic_487794
לוח גזר (1000 לפנה"ס), כיום במוזיאון הארכיאולוגי באיסטנבול

כשש מאות שנים עוברות בלי אף כתובת כנענית, אבל הכתב שורד. הוא משמש כנראה לצרכים קטנים ומקומיים, ונכתב על קלף מתכלה. ללא מעמד רשמי, ובלי מסורת של למידה וכתיבה, הכתב הכנעני אינו הופך לאמצעי תקשורת לאומי. כאשר הוא מתגלה שוב בלוח גזר, הדוגמה הראשונה לכתב עברי, הוא עדיין דל וגס.

אך האלפבית לא דורך במקום. הוא נודד צפונה וצץ מחדש בפניקיה, בקצה הצפוני של כנען. הכתובת הפניקית הקדומה ביותר (1000 לפנה"ס) חקוקה על ארונו של אחירם מלך גבל – והיא מושלמת! זו מערכת כתב מסודרת, שיטתית ומקצועית, ההיפך משרבוטי הכורים.

fe16a8dd089ee5fd766e2b2a3ca2f3fc
"ארון אשר עשה אתבעל בן אחירם מלך גבל לאחירם אביו כאשר שמו ב(בית ה)עולם ואם מלך במלכים או סוכן בסוכנים או מפקד(?) צבא יעלה (על) גבל ויגלה ארון זה, ישבר חוטר משפטו, יתהפך כסא מלכותו ונחת תברח מגבל, והוא, תימח כתובתו …"

כיצד התפתח הכתב הפרוטו-כנעני הגס לפניקית רהוטה? לאן הוא נעלם במשך 600 שנה? ואיפה היא החוליה החסרה?

1500 לפנה"ס: מעקף בלתי צפוי

כדי להפוך מהמצאה גולמית של פועלים בורים לשיטת הכתב השלטת בעולם, נדרש שלב פיתוח נוסף. זה קורה הרחק מהמדבר, באקלים הכמעט אירופי של אוגרית (שעליה כבר כתבנו כאן), עיר נמל כנענית משגשגת (כיום בצפון סוריה). בין המאות ה-15 וה-12, אוגרית מנהלת קשרי סחר ותרבות חובקי עולם, שמתועדים בכתב יתדות צפוף על גבי אלפי לוחות חימר.

זוהי תרבות מפותחת ויודעת ספר, ששפתה ותרבותה קרובות מאד לעולם המקרא. אוגרית שוכנת בצומת אסטרטגי, בין מסופוטמיה לים התיכון ובין האימפריה החיתית למצרים. תושביה הכנענים הם סוחרים ובעלי מקצוע מבוקשים, והם נמצאים בדיוק במקום הנכון ובזמן הנכון.

סביב המאה ה-15 מגלים כוהני אוגרית – או סוחריה – את הפוטנציאל שטמון באלפבית הכנעני, מוצר עממי המשמש לצרכים מקומיים בלבד. הם מחליטים לשדרג אותו לשיטת כתב מסודרת, שתהיה ראויה לדברי מלכים ואלים.

טעות גדולה. ענקית!

האוגריתים עושים טעות גורלית: הם בוחרים לכתוב את שפתם – שפה שמית כמעט זהה לעברית – בכתב יתדות. את הסיבות לכך נוכל רק לשער:

  • יתכן שהם העדיפו את הסדר המופתי של כתב היתדות, כתב בינלאומי עם אלפיים שנות ניסיון, על הסימנים המגושמים של הכתב הכנעני הצעיר, שנשא עדיין אופי פיקטוגרמי ונראה די עלוב;
  • אולי הם שייכו את עצמם למרחב האכדי, ורצו להתרחק מהתרבות המצרית שעקבותיה עוד ניכרו בכתב הכנעני;
  • וסיבה הגיונית יותר: אמנות הכתיבה נשלטה בידי מעמד הסופרים, גילדה מקצועית שמרנית וקנאית שהתנגדה לחידושים שיפגעו במעמדה.

שמרנות, סנוביזם או ועד עובדים חזק – כך או כך, הכתב האוגריתי שימר את רעיון האלפבית, אך וויתר על האריזה.

[אולי לא לגמרי. החוקר בריאן קולס טוען כי יש קשר בין שני סוגי הכתב. כתב היתדות מורכב משני אופני הטבעה של הקנה: סימן היתד וזווית ("פינה"). קולס הראה שלאותיות כנעניות מעוגלות, כגון טי"ת, עי"ן וקו"ף, נוספו באוגריתית "פינות", שלטענתו מציינים עיגול – שלא ניתן לציירו בטכניקת היתדות. אם הדבר נכון, זהו ניסיון טיפוגרפי חלוצי.]

267dd5c9a1a574444da28c37fdf355dd

הכתב המקורי נזנח, אך השיטה הרוויחה. אימוצה על ידי תרבות מפותחת פי כמה מרועי כנען, משכילה ואוהבת ספר, היה שלב מכריע בהתפתחות האלפבית. הדקדוק והתחביר הוסדרו ונחקקו בחימר, ואיתם דברי שירה, מיתוסים ואגדות, כתובים בסגנון ובמשקל דומים להפליא לעברית.

בתחילת המאה ה-12 מתחוללת מהומה שסיבותיה אינן מחוורות לגמרי: Late Bronze Age Collapse . רוב ממלכות האזור קורסות, וגם אוגרית נחרבת ונשרפת עד היסוד. העיר, תרבותה והכתב שלה נמחים מעל דפי ההיסטוריה ונשכחים מלב.

1000 לפנה"ס: המהלך מושלם

את הקרדיט על המצאת האלפבית קוצרים השכנים הפניקים, שמסדרים את הכתב הפרוטו-כנעני בשורה אחידה של סימנים, כל אות נבדלת וקלה לזיהוי.

לפניקים יש כבר ניסיון בלתי מוצלח אחד בעיצוב כתב. בחפירות גבל (ביבלוס, בערבית ג'ובייל, היום בצפון לבנון) התגלו כעשר כתובות בכתב הברות מסתורי שטרם פוענח, ממחצית האלף השני. הכתב כלל כ-70 עד 90 סימנים, חלקם דומים להירוגליפים מצריים. החשיבה הייתה כנראה דומה לזו של אוגרית – ניסיון לתעתק שפה כנענית באמצעות שיטת כתיבה נפוצה ומוכרת. כתב ההברות של ביבלוס צלח עוד פחות.

הפניקים הם סוחרים, אומנים ויורדי ים. מביבלוס הם מפליגים מערבה ליוון ודרומה למצרים, שם הם לומדים את אמנות הכתיבה בדיו על פפירוס, שמאפשרת לצייר כל סימן גרפי, ישר או מעוגל. כחמש מאות שנה לאחר כשלון הכתב של ביבלוס, הם עולים על רעיון חדש.

vqt289rb9d_phoenicianאת השיטה הם משאילים משכנתם לשעבר, אוגרית חסרת המזל, שהותירה אחריה ערימות של לוחות חרס חסרי ערך, כתובים בשפה דומה לפניקית. כל שעליהם לעשות הוא לתרגם את הסימנים לכתב כנעני – והופ! כתב חדש נולד!

מכתבי הפניקים עצמם נותרו לנו שרידים מעטים. הפפירוס, שמשתמר כה טוב במדבר, לא שרד את אוויר הים הטחוב, וכך גם הקלף. אבל האלפבית כבר אינו זקוק להם.

הסוחרים הפניקים מפיצים את האלפבית המשודרג ברחבי אגן הים התיכון. השילוב של שפה גרפית פשוטה וקליטה, מצע קל ונוח לשינוע, ושיטה פשוטה וחסכונית בחוקים, הופך את האלפבית לאינטרנט של העולם העתיק.

שמה של העיר הפניקית גבל, "ביבלוס" ביוונית , שרד בשם "פפירוס", במילה paper שנגזרה ממנו, ועוד יותר במוצר החשוב והנפוץ ביותר שנכתב במקור על פפירוס – Biblia, המילה היוונית ל"ספרים".

800 לפנה"ס: הפריצה העולמית

היוונים מאמצים את הכתב הפניקי לשפתם בשינויים קלים, שעיקרם סיבוב האותיות ב-90 מעלות. גם השמות נשארים: אל"ף היא אלפא, ובי"ת – ביתא. הם משפרים את ההמצאה על ידי הוספת אותיות תנועה, וכך פותרים בעיה שמפריעה לקוראי עברית עד היום.

פתיחת השלוחה היוונית היא מהלך שיווקי מרחיק לכת. היוונית היא שפה אינדו-אירופית; מעתה האלפבית אינו מוגבל לשפות השמיות שעבורן הוא נוצר, הוא מדיום אוניברסלי.

digram-arabicהיוונית מולידה את הכתב הלטיני והקירילי, שמכסים יחד את כל שפות אירופה ואמריקה, וחלקים מאסיה ומאפריקה. בערוץ המקומי, הכתב הכנעני משרת שפות שמיות נוספות, ובראשן הערבית, שכובשת חצי עולם. וכמובן הכתב העברי המרובע, צנוע אבל שלנו.

מהפכת האלפבית הופכת את הידע לנחלת הכלל. כמו מהפכת הדפוס של גוטנברג או האינטרנט של ימינו, היא פותחת עוד שער בדמוקרטיזציה של הידע, מפילה עוד חומה.

עם כל הכבוד לסוחרים הפיניקים, אין לדעת אם הם היו מצליחים להמציא את האלפבית על סמך הבסיס הכנעני הדל, ללא עבודת ההכנה של אוגרית, אשר פיתחה ותירגלה כתיבה אלפביתית רהוטה במשך שלוש מאות שנים.

גם אם אוגרית הייתה רק "החוליה החסרה" בין הכורים הכנעניים ובין האלפבית הפיניקי שכבש את העולם, מגיע לה לקבל בחזרה מקצת מכבודה הנשכח.

 

מודעות פרסומת

6 מחשבות על “יום השפה העברית: מהפכת האלפבית

  1. לא הבנתי מה תרומתם של האוגריתים, שלפי דעתך היא חשובה ביותר. ההסבר היחיד שאתה נותן היא, ש"הדקדוק והתחביר הוסדרו ונחקקו בחימר".(באוגרית). אתה יכול לפרט בנקודה הזאת? או להפנות אותי למי שיכול לעשות זאת? כי ממה שאני הבנתי, האוגריתים רק סיבכו את העניינים. הוסיפו אותיות, העבירו לכיתוב יתדות וגו', כפי שכתבת.

    Liked by 1 person

    1. ראשית, אבהיר שאני חובבן נטול כל רקע בלשני. התאוריה על תפקידה של אוגרית במעבר מכתב הכורים הכנעני הפרימטיבי לכתב הפניקי המפותח היא פרי מוחי, ואין לי מושג אם יש חוקרים רציניים שחושבים כך.
      הבסיס לתיאוריה הוא לוחות הזמנים: פריחתה של אוגרית ואלפבית היתדות שלה (המאה ה-15) קורים בדיוק בזמן שבין "היעלמות" הכתב הפרוטו-כנעני ובין הופעתו מחדש ככתב פניקי.
      יתר על כן (לזה לא נכנסתי בפוסט), לקראת אמצע האלף השני הפניקים המציאו כתב הברות משלהם (Byblos syllabary) שכלל כ-70 סימנים וטרם פוענח – ונטשו אותו.
      נראה לי שהכתב האוגריתי (והתרבות האוגריתית המפותחת מאד) שימש קטליזטור חיוני להמצאת הכתב הפניקי.
      זו הפרשנות שלי – ואין לי כל סימוכין.

      Liked by 1 person

  2. "…בניגוד לכתב החרטומים שנכתב לשני הכיוונים…" – כי באותם ימים קדומים, דברים כמו סדר כרונולוגי או השתלשלות של גורם לתוצאה היו כנראה ממש לא-רלוונטיים, כפי שמוכיח התנ"ך…

    Liked by 1 person

  3. עם כל החשיבות שמייחסים ליישום הפרקטי של כתב פונטי לעומת כל כתב פיקטוגרפי, הייתרון שכתב כלשהו (פונטי, פיקטוגרפי או אחר) העניק למין האנושי, היה שימור של ידע (רעיונות תרבותיים ופתרונות טכנולוגיים) מדור לדור, בדרך שתעקוף את העיוות הבלתי-נמנע בדרך שעושה רעיון מהמספר למאזין, בדרכים לשימור ידע באמצעות פולקלור.

    המושג "ממים" שטבע ריצ'רד דוקינס, מתאר בין השאר גם מוטאציות לשוניות ורעיוניות בדרך שדומה מאד לברירה-טבעית של גנים נבררים באבולוציה. מכאן גם בא באיסור הקדום לשנות מילה, אות ואפילו קוצו של יוד, בטקסט "מקודש" – והכוונה היתה כנראה למנוע מוטאציות רעיוניות ולשוניות, כפי שהדבר קורה תדיר בפולקלור וורבלי, מפה לאוזן.

    Liked by 1 person

    1. היתרון הגדול של הכתב הוא כאמצעי לשימור והעברת מידע למרחקים ולנמענים רבים. העברה ורבלית "אחד-על-אחד" היא דווקא מדויקת ואמינה יותר (בזכות תנועות, הדגשות והיכולת לנהל דיאלוג ולהבהיר נקודות לא ברורות), אלא שהיא מאד מוגבלת מבחינת המרחק, מספר הנמענים ובעיקר – שרידות המידע במקרה שהנמען אינו שורד…
      וכמובן שיש תחומים (בירוקטיים, חשבונאיים וכד) שבהם הכתב הוא הפתרון היעיל היחיד לאיסוף ותיעוד.

      אהבתי

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s