תשרי הוא ללא ספק חודש בר מזל: שני חגים רציניים, שני צומות, חודש שהוא מתנה – אבל על איזו מתנה מדובר?

פיזור החגים על פני חודשי השנה נראה אקראי ונטול צדק חלוקתי. ישנם חודשים חשוכי חגים וכאלה שמסתפקים בצום סוג ב' – ואילו בתשרי קשה למצוא שני ימי עבודה רצופים. במה זכה תשרי? התשובה תתגלה (אולי) בעזרת השם.

שונא מתנות יחיה

מה עבר למשלי בראש כשהוא המציא את הפתגם הזה? כולם אוהבים מתנות ונשארים בחיים. יתר על כן, העברית עשירה במיוחד במילות מתנה  – שי ודורון, מתן ומתת, מנחה ותרומה, ועוד אחת שאולי קשורה לענייננו: תשורה. כיום איננו מבחינים בין סוגי המתנות, אך בעבר תשורה לא הייתה סתם מתנה.

תשרי זו התחלה

כאשר חזרו אבותינו מגלות בבל הם הביאו איתם חידושים רבים, ביניהם לוח השנה הבבלי. אמנם רוב החודשים נקראו על שם אלילי בבל השנואים, אבל לא הייתה ברירה – כל העולם עבד לפי הלוח הבבלי. אפילו האיסלאם, שונא האלילים המושבע, נאלץ לאמץ אותו. באותה דרך נשמרו באירופה הנוצרית שמותיהם הפגאניים של ימות השבוע.

תשרי (באכדית Tashritu) דווקא לא נקרא על שם אל, אלא ציין את פתיחת השנה האזרחית (השנה הדתית החלה בניסן), ובא מהשורש האכדי shurru – התחלה או חנוכת בית. תשרי אינו מוזכר בתנ"ך, אך השורש תש"ר מופיע פעמיים, פעם כשם עצם ופעם כפועל. קבלו טיפ – בשתיהן מדובר בתשר.

מה מביאים לאיש האלוהים?

"תשורה" מופיעה רק פעם אחת בכל התנ"ך, בשמואל א' פרק ט'. שאול, בחור טוב וגבה קומה, נשלח יחד עם אחד הנערים לחפש את האתונות שאבדו לאביו. לאחר שלושה ימי חיפושים הם מגיעים למקום בעל שם קסום, ארץ צוף, ושאול מרים ידיים.

1s09_01-03

כאן מתנהל דיאלוג מרתק ומלא פרטים טריוויאליים, שמזכיר את התערובות של עיקר וטפל שמאפיינות את סרטי טרנטינו (וכמובן מזכיר גם סתם שיחות מהחיים, שאינן כפופות לחוקי הדרמה) – להזכירכם, מדובר בהקדמה לאירוע דרמטי ביותר, משיחת המלך הראשון לישראל (!) אך השיחה נסבה על זוטות.

שאול מבקש לשוב לביתו, בטענה שאם ימשיכו, אביו יפסיק לדאוג לאתונות ויתחיל לדאוג להם. לנער יש הברקה: בעיר הסמוכה יש איש אלוהים נכבד, "כל אשר ידבר בוא יבוא". בוא נלך לשם, הוא מציע, אולי הוא יגיד לנו את דרכנו?

נביא זו עבודה

דברי הנער חושפים מידע מרעיש: נביא אינו רק דמות נעלה שתפקידה להנהיג את העם ולהוכיח אותו על חטאיו, אלא גם מיסטיקן שיודע למצוא דברים שאבדו. במילים אחרות, לא רק ישעיהו ליבוביץ' אלא גם אורן זריף, שלא לומר חודרה הקוראת בקפה.

אלא ששאול אינו בטוח שזה אפשרי:

"וְהִנֵּה נֵלֵךְ וּמַה נָּבִיא לָאִישׁ, כִּי הַלֶּחֶם אָזַל מִכֵּלֵינוּ וּתְשׁוּרָה אֵין לְהָבִיא לְאִישׁ הָאֱלֹהִים".

הנער מרגיע את שאול: יש בידו רבע שקל כסף, סכום שיספיק לאיש האלוהים כדי שיגיד להם לאן ללכת.

נביא זו גם פרנסה

כאן אנו למדים דבר נוסף: הנביא לא עובד בחינם. גם עיסקת ברטר של לחם תמורת מידע תתקבל בברכה, אבל עדיף מזומן.

[אפשר לראות בשאלה "מה נביא לאיש?" משחק מילים ציני שרומז שהנביא נקרא נביא כי צריך שנביא לו משהו, אבל אולי זה רק בראש שלי…?]

כאן ניפרד משאול ונערו בדרכם למלוכה (אגב, בסוף הם לא נזקקו לשום תשורה שהיא), ונחזור לעסקי הבלשנות.

"תשורה" היא אם כן מתנה מסוג מיוחד: מנחה שמביאים לאיש האלוהים.

ההסבר מתחבר היטב לחודש תשרי שבו חלה העלייה לרגל החשובה מכולן, שבמרכזה הבאת מנחות לכוהנים במקדש. אך לשורש תש"ר יש עוד הופעה במקרא, והיא מעניינת אף יותר.

השארת תשר?

הנביא ישעיהו, כמו מרבית חבריו למקצוע, מרבה להוכיח את עם ישראל. והמטאפורה האהובה עליו ביותר היא כמובן להשוות את העם לזונה – כי אצל המטיפים הקנאים, בכל דת ובכל תקופה, שנאת נשים היא תמיד הדרך הבטוחה ללב השומעים.

guercino-barbieri-giovanni-francesco-the-prophet-isaiah-reading-from-a-scroll
(THE PROPHET ISAIAH READING FROM A SCROLL Guercino (Barbieri, Giovanni Francesco

בפרק נ"ז, ישעיהו מתאר את העם כבני זונות ומכשפות ("בני עוננה זרע מכשף ותזנה"), וכרגיל משווה אותם לזונה. לא סתם זונה – זונה נימפומנית ואקסהיביציוניסטית שנהנית שצופים בה ומוכנה לטפס גבוה לשם כך:

"עַל הַר גָּבֹהַּ וְנִשָּׂא שַׂמְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ"

הזונה של ישעיהו אוהבת לקבל הרבה וביחד, ולשם כך הזמינה מיטה רחבה במיוחד:

"וַתַּעֲלִי הִרְחַבְתְּ מִשְׁכָּבֵךְ וַתִּכְרָת לָךְ מֵהֶם אָהַבְתְּ מִשְׁכָּבָם יָד חָזִית"

הפסוק לא לגמרי ברור, אבל כנראה ששוב מדובר במישהי שאוהבת שצופים בה במהלך האקט. וזה לא הכל. כדי להשיג אספקה סדירה של מאהבים, הזונה הנימפומנית צריכה לשחד אותם, ולשלוח סרסורים שיביאו אותם ממרחקים:

"וַתָּשֻׁרִי לַמֶּלֶךְ בַּשֶּׁמֶן וַתַּרְבִּי רִקֻּחָיִךְ, וַתְּשַׁלְּחִי צִרַיִךְ עַד מֵרָחֹק וַתַּשְׁפִּילִי עַד שְׁאוֹל. בְּרֹב דַּרְכֵּךְ יָגַעַתְּ לֹא אָמַרְתְּ נוֹאָשׁ"…

יא זונה בת זונה! כמה את יכולה להשפיל את עצמך? את לא מתייאשת?

המיזוגיניה והוולגריות של ישעיהו אינן מפתיעות, זה הסטנדרט הנביאי המקובל. אבל לא לשם כך התכנסנו. עניינו הוא במילה הלא מוכרת "תשוּרי". נראה שהכוונה היא למתנות שהזונה מעניקה למאהביה – שמן ובשמים (ריקוחים), מעין אתנן מהופך.

הנביא והזונה

הקשר בין מתנה לאיש האלוהים ובין אתנן לזונה אינו בלתי סביר. בימי קדם התנהלו במקדשים עסקי מין משגשגים, בבבל וגם בארץ כנען. קדשות וקדשים שירתו בקודש את עולי הרגל, מן הסתם תמורת תשורה – בכסף או בשווה כסף.

האם חודש תשרי נקרא על שם אותן תשורות קדומות, או שאולי התשורות נקראו על שם החודש שבו הן ניתנו?

כך או כך, נראה שהבאת פיצ'יפקעס מיותרים בראש השנה היא מנהג עתיק יומין – והכי חשוב, אל תשכחו לצרף פתק החלפה!

מודעות פרסומת

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s