כולנו מכירים את הביטוי המפורסם מספר קהלת, וכולנו יודעים גם שמובנו הוא "שטות גמורה, קשקוש". על פי מילון אבן שושן, "הבל" הוא "שווא, אפס, כזב", כמו האד העולה מן הפה וכבר נעלם. גם הרוח מובנת: כאז כן היום, היא יכולה לייצג רוח מוחשית, זו שנושבת בחוץ; או אחד ממובניה הסמליים: נפש, נשמה, אופי וכדומה. אבל מהי בעצם "רעות"?

קהלת הוא בן חורג במקרא. נוסף למסריו הקודרים והחתרניים שסותרים כמעט כל מה ששאר ספרי התנ"ך מטיפים לו, הוא מתייחד גם בסגנון משלו. שפתו של קהלת נשמעת לפעמים מודרנית להפליא, וקטעים רבים ממנו מככבים בספרות ובשירה בת זמננו (אצל ברוס ספרינגסטין למשל).

אם אתם חובבי שירה בציבור, בטח גם לכם יצא לשיר את "ליל חניה" של נתן אלתרמן בלחן המקסים של יאיר רוזנבלום, בלי להבין אף מילה מהפזמון החוזר.

קהלת משתמש במילים וביטויים נדירים, שחלקם ייחודים רק לו ולא תמיד קל לפענח את מובנם. "הבל ורעות רוח" מופיע בספר ארבע פעמים, ונצטט את הראשון והמוכר ביותר: וּפָנִיתִי אֲנִי, בְּכָל-מַעֲשַׂי שֶׁעָשׂוּ יָדַי, וּבֶעָמָל, שֶׁעָמַלְתִּי לַעֲשׂוֹת; וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ.

Whodunit?

כמקובל בעברית, הפתרון מסתתר בדנ"א של המילה – באותיות השורש שלה. הבעיה היא שהשורש אינו ידוע בוודאות, ושמאותן אותיות (רע"ה? רו"ע? רע"ע?) ניתן לגזור מובנים שונים. זה הזמן לכנס את כל החשודים בטרקלין, ולאפשר לבלש הבלשן לנפות את החפים מפשע ולנסות לגלות את האשם.

1) רעות במובן הרע של המילה

החשוד המיידי הוא כמובן הרוע, במובנו המייקל ג'קסוני: I'm bad, I'm bad, really really bad. רמז מחשיד הוא הצירוף "רוח רעה", המוכר מסיפורו של שאול המלך שנתקף רוח רעה ורק נגינתו של דוד בכינור הוציאה אותו ממנה. "רוח רעה" היא סוג של דיכאון עמוק או דיבוק שנכנס באדם, ולעתים יכולה להתפרש גם כקנאה ושנאה (רוח רעה עברה ביניהם).

כך או כך, המובן אינו מתאים. חוץ מזה, בתנ"ך יש רוע ויש רעה (כמו "רעה תחת טובה"), ואין צורך בגזרה נוספת. נקסט!

2) הרעות נשאנוך בלי מילים

כמה מילונים, ביניהם אבן שושן והמילון האטימולוגי של קליין, סוברים ש"רעות רוח" היא "התחברות אל הרוח", מלשון רעות – חברות. לרעות פירושו גם להתחבר, ויתכן שהמובן המקורי של "רועה צאן" הוא מי שמכנס ואוסף את הכבשים. "רועה זונות" למשל, אינו סרסור כפי שנהוג לחשוב בטעות, אלא הלקוח, מי שמתחבר לזונות.

האם רעות רוח היא התיידדות עם הרוח? החיבור לרוח אינו משכנע. יתר על כן, רעות (ידידות) כותבים בצירה ורעות (רוח) בשווא. נעבור לחשוד הבא.

3) לרש"י יש פתרון רעוע

לדעת רש"י, רעות נגזרה מלשון רעוע – שבור, מט לנפול, ומכאן שרעות רוח היא שברון רוח. במקרא השורש רע"ע אכן מציין שבירה וריסוק, למשל "תְּרֹעֵם בְּשֵׁבֶט בַּרְזֶל, כִּכְלִי יוֹצֵר תְּנַפְּצֵם" (תהלים ב). ירמיהו מצליח לכנס שלושה מובנים בפסוק אחד: "כָּל-רֹעַיִךְ תִּרְעֶה-רוּחַ, וּמְאַהֲבַיִךְ בַּשְּׁבִי יֵלֵכוּ: כִּי אָז תֵּבֹשִׁי וְנִכְלַמְתְּ מִכֹּל רָעָתֵךְ" – את כל רועייך (הרעים שלך, מאהבייך) תרעה (תשבור, תרוצץ) הרוח … ואז תתביישי בגלל כל הדברים הרעים שעשית.

עם כל הכבוד לרש"י, רעות רוח אינה קשורה לנפש רעועה ורצוצה. הביטוי "נשברה רוחו" מציין צער ואכזבה, אך אינו קשור להבלים ולשטויות. מי הבא בתור?

4) זה רעיון!

מועמד מפתיע הוא שורש נשכח שמובנו "לחשוב, להרהר". משורר תהלים למשל, אומר לה': "אַתָּה יָדַעְתָּ שִׁבְתִּי וְקוּמִי, בַּנְתָּה לְרֵעִי מֵרָחוֹק". לרעי – למחשבתי, ללבי. מאותו שורש נגזר גם "רעיון", עוד מילה ייחודית לקהלת המופיעה שלוש פעמים בספר. יתר על כן, היא מופיעה פעמיים בצירוף דומה – "רעיון רוח": "וָאֶתְּנָה לִבִּי לָדַעַת חָכְמָה, וְדַעַת הוֹלֵלֹת וְשִׂכְלוּת: יָדַעְתִּי, שֶׁגַּם זֶה הוּא רַעְיוֹן רוּחַ". פעם נוספת היא  מקושרת דווקא ללב: "כִּי מֶה הֹוֶה לָאָדָם בְּכָל עֲמָלוֹ, וּבְרַעְיוֹן לִבּוֹ שֶׁהוּא עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ".

לדעת רש"י "רעיון רוח" זהה ל"רעות רוח" ומובנו שברון רוח, ו"רעיון לב" הוא שברון לב. זה לא ממש מסתדר, אך קשה גם לפרש את רעות רוח כמחשבה אודות רוח, או הרהור נישא ברוח… לא משכנע.

5) הריעו לרעות בקול תרועה

חשוד נוסף, לא ממש סביר אבל צריך לבדוק, הוא השורש רו"ע, שדווקא אינו קשור לרוע אלא הוא ממקור אונומטופאי ומציין קולות שירה ותרועה, או קהל המריע למנצחים.

דקדוקית זה אפשרי, אבל הרוח הרי מנשבת חרש ולא מריעה, ומה הקשר בין צעקות שמחה ותרועות שופר ובין דברי הבל? נשארנו עם אופציה אחרונה:

6) רועה – אוהב כבשים?

יש עוד אפשרות אחת שלא נבחנה: רעייה, טיפול בצאן. כפי שמשורש רא"ה נגזרות ראייה וגם ראות, גם משורש רע"ה ניתן לגזור את הרעות. נשמע מופרך? במקרה יש רמז מסגיר בספר הושע, שבו הנביא מוכיח את עמו: "אֶפְרַיִם רֹעֶה רוּחַ וְרֹדֵף קָדִים כָּל הַיּוֹם, כָּזָב וָשֹׁד יַרְבֶּה". הרועה מקביל כאן לרודף, וזה הגיוני – הרועה הולך מאחורי העדר ומכנס אותו; הובלה בראש העדר נקראת "לנהוג".

לאחר ששאר האפשרויות נפסלו, נראה שנמצא הפתרון: רעות רוח היא ניסיון שווא לרעות את הרוח. אולי זו הגירסה המקורית של הביטוי "לופט גשפט" – עסקי אוויר. נסו לראות את הנביא כסטנדאפיסט קדמון, רץ ומנופף בידיו לקול מצהלות הקהל, מנסה לכנס את הרוח ולגרום לה לנוע בכיוון הרצוי. מי אמר שאין הומור בתנ"ך?

 

בפוסט הבא: וְהִנֵּה הַכֹּל הֶבֶל וּרְעוּת רוּחַ, וְאֵין יִתְרוֹן  תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ – מה זה בעצם "יתרון"?

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “קהלת 1: הבל ורעות רוח

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s