מפתה מאד לקרוא את מגילת רות כמופת של חמלה, סובלנות וצדק חברתי, משולב בסיפור אהבה רומנטי על הגורן פלוס הפי אנד לצלילי קולולו. נותר רק למצוא את הליהוק המתאים למואביה האקזוטית ולבעל האדמות הבוגר אך עדיין מושך. חבל רק שקריאה ביקורתית במגילה מעלה כי לא כך היו פני הדברים.

בפרוס חג השבועות, חוזר הריטואל שבו מעלים יפי הנפש את מגילת רות כמופת של חסד ושל קבלת הזר. גם השנה נשמע בוודאי כי אילו הסיפור היה קורה היום, הייתה רות נחשבת למסתננת בלתי חוקית, נכלאת או מגורשת בחזרה למולדתה מוכת הרעב, ואם שפר עליה מזלה – מועסקת כעובדת זרה חסרת מעמד ונטולת זכויות. כך או כך, בוודאי שלא הייתה זוכה להתקבל לחיק עמנו ולהיות סבתא רבתא של דוד מלך ישראל.

מגילת רות מציגה סיפור ריאליסטי ומפורט. אין לדעת אם הדברים קרו באמת, אך הסביבה שבה מתרחשת העלילה מתוארת בדיוק רב. על פי הבחנתו של חוקר המקרא הרמן גונקל, מגילת רות היא סיפור אגדה ולא היסטוריה, סיפור שאינו מגולל מאורעות מדיניים גדולים אלא "תקריות חסרות חשיבות מחיי הכפר: סיפורים על הבאר, על השוקת ועל חדר המיטות". דווקא סיפור אינטימי שכזה מספק לנו מידע רב על החוקים, המנהגים והערכים של זמנו.

אז מה בעצם קרה שם?

maxresdefault
מתוך סרט של קנת ברג עבור Zola Levitt Ministries, ארגון של נוצרים למען ישראל או יהודים למען ישו או משהו כזה

נדלג על האקספוזיציה ונגיע לסצנה שבה בועז מתוודע לרות, מתיר לה ללקט בשדהו ומרגיע אותה: "הלוא ציוויתי את-הנערים לבלתי נוגעך; וצמית [צמאת], והלכת אל הכלים, ושתית מאשר ישאבון הנערים". בהמשך הוא מצווה על נעריו להעניק לה יחס מיוחד: "גם בין העומרים תלקט ולא תכלימוה… ועזבתם וליקטה, ולא תגערו בה."

מדוע צריך בועז לצוות על נעריו שלא לנגוע ברות, לא להכלימה ולא לגעור בה?

מדוע עליו לציין במפורש כי מותר לה לשתות מהבאר?

ולמה בדיוק הוא מתכוון ב"לא תכלימוה"?

ביחזקאל ט"ז למשל, אחת העדויות המוקדמות ביותר לתסמונת טורט, משתמש הנביא בפועל "לזנות" בכל הטייה אפשרית, לצד שלל ניאופים, ערוות ותועבות. מטרת שטף הגסויות מוסברת בסוף הפרק: "למען תשאי כלימתך ונכלמת מכל אשר עשית". יתכן מאד כי בועז פשוט אוסר על נעריו לקלל את רות ולכנותה "זונה".

לפני הכל, חשוב להבין שרות אינה יוצאת לשדה בועז כקבצנית או כגנבת. רות הולכת ללקט אחר הקוצרים במסגרת החוק המקראי: "ולקט קצירך לא תלקט, לעני ולגר תעזוב אותם". זו לא סתם מצווה. היא מופיעה פעמיים בספר ויקרא ופעם נוספת בספר דברים, תוך פירוט הזכאים ליהנות ממנה – הגר, היתום והאלמנה – ובתוספת הנמקה ברורה: "וזכרת כי עבד היית בארץ מצרים, על כן אני מצווך לעשות את הדבר הזה".

דיני המתנות לעני שימשו מעין "ביטוח לאומי" קדום. בדיוק כפי שהזכאות לקצבת הביטוח הלאומי היא זכות חוקית שאינה תלויה בנדיבות לבו של הפקיד, כך הייתה רות זכאית ללקט בשדה על פי חוקי זמנה.

המצווה הייתה מוכרת היטב לתושבי בית לחם, וניתן היה לצפות כי נוכחותם של מלקטים ומלקטות בשדה תתקבל בהבנה. יתר על כן, מהמגילה עצמה עולה בבירור כי בארץ הייתה תקופה של שפע, כך שלא הייתה בעיה להותיר קצת שאריות לעניים.

אלא שאז, כמו היום, החוק והמציאות לא תמיד חפפו.

בין השורות מצטייר סיפור שונה ומטריד. נראה כי גם אם לעניים נשמרה פורמלית הזכות ללקט בשדה, היא לא כללה את הזכות לכבוד ולביטחון. מדרישתו המפורשת של בועז לתת לרות יחס מועדף, ברור כי לא זה היה הנוהג המקובל. בשאר המלקטים היה מותר להתעמר, לנגוע, לפגוע ולהשפיל. רות היא היוצאת מן הכלל המעידה על הכלל.

אוקיי, יאמר הקורא, התמונה הכללית אינה מרנינה, אבל לפחות נמצא צדיק אחד בבית לחם, לא?

אז זהו, שלא ממש.

בועז אינו מגן על רות בגלל שהוא אדם מוסרי, שומר חוק ובעל מודעות חברתית, אלא בגלל שהיא גילתה נאמנות לנעמי, קרובת משפחתו (ואולי גם כי הוא נדלק עליה).

לרות יש פרוטקציה, במובן המקורי של המילה: הגנה או חסות. גם היום, בדרך כלל מפעילים פרוטקציה כדי לקבל את מה שמגיע לנו. הגיסה בביטוח הלאומי אינה יכולה לסדר לנו קצבה סתם כך, אבל עזרתה דרושה לנו כדי להתמודד עם מנגנון בירוקרטי אטום.

יתר על כן, מעמדה של רות כנערה נוכריה כה נחות, עד שאפילו בועז, גיבור חיל בעל מעמד מכובד בקהילה, יכול להבטיח את שלומה אך ורק בשדה שלו. בכל שדה אחר, כבודה וגופה נתונים בסכנה.

גם נעמי מדגישה בפניה: "טוב בתי כי תצאי עם נערותיו, ולא יפגעו בך בשדה אחר". בלשון המקרא, "פגיעה" מציינת אלימות קשה, עד כדי רצח. במשנה קיים המונח "פגיעה בערווה" שמציין יחסי מין אסורים. כך או כך, נראה כי נעמי, כבת בית לחם, מכירה את מנהגי המקום ומזהירה את רות, הנערה החדשה בעיר.

2193601,TfpHoAlyl6FoVNR2ljANu6zfG6xNplQYfKbP39Vm3ZKydMFx4prlMTtgjhhJVoONvsAzxyZ9GyJ+902akk+sWQ==
(The Story of Ruth (1960, עם הכוכבת הישראלית הנשכחת אילנה עדן (שהייתה גם נשואה בקצרה לניסים אלוני)

מגילת רות מסתיימת בסצנה הוליוודית קלאסית: זוג הנאהבים המאושרים תחת החופה, בעוד ששאר הדמויות נותרות חסרות פנים ומחוץ לפוקוס.

עבור המלקטות האנונימיות האחרות אין מסר אופטימי בסיפור הזה:

אם את זרה וענייה, אין הרבה סיכוי שתלקטי די צרכך ותחזרי הביתה בשלום.

בלי קרוב משפחה חזק שיפרוש עלייך את חסותו, לא יעזרו לך כל המצוות שכתובות בתורה.

סתם עובדים זרים אינם רצויים כאן. לא אז ולא היום.

 

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “שבועות: מגילת רות – הסיפור האמיתי

  1. עולם כמנהגו נוהג. אז כהיום, כי יצר לב האדם רע מנעוריו.
    כבר בפרשת קין והבל קין צווה למשול ביצריו והוא לא ממש הצליח בכך.

    אהבתי

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s